<h1>סימני התרומה לסימן קנ"ח</h1>
<h2>דף לא.</h2>
אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של עכו"ם ובא ומלאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל ר"א מתיר בשתייה וחכמים אוסרין. ואמר רב ואמרי לה רב זעירי הלכה כר"א בחותם אחד או במפתח. וכן פרק בתרא דקאמר תלמודא השתא דק"ל כר' אליעזר דלא חיישי לזיופא. מה שקשה מרב דאסור בחותם. ודין שולח יינו ביד עכו"ם בחותם אחד אפר' שלהי ר' ישמעאל בעזרת נוטה שמים לבדו. מפני מה אסרו שכר של עכו"ם. אמר רמי בר חמא אמר ר' יצחק מפני חתנות רב נחמן א' משום גלויא. ובאתריה דרב מוקמי בשותה בשכר כדאמר בפר' המפקיד מהאי רמי מהאי לא תרמי דאזיל מררא דכשותא וקלי לזיהריה. אבל חייא ברי דלקי גופיה לקי ומזיק לו עוד זיהרא דחויא. וכי תימא רב שתי ממיא דבי ארמאי מאי טעמא נהי דאגלויא לא קפדי אמנקיותא קפדי. א"כ בלא מררא דכשותא ליכא גלוי. וי"ל דחששת גלוי היינו באתרא דמצלו שמניחין המים להצטלל קודם שיתנום בשכר. ואם היה נופל שם עפר או פסולת באותו נקיות לא היו חוששין שרגיל להתיישב בשכר בחבית. רב פפא הוי מפקין ליה שכרא אבבא דחנוותא ושתי. רב אחא מייתו ליה לביתיה ושתי. תרוייהו סברי משום חתנות ורב אחא עביד הרחקה יתירה. וסתם יינן דאסור משום בנותיהן אפי' בבית ישראל אסור דאיכא טפי קרובי דעתא מבשכר. ודבש דשרי בבית של עכו"ם דלא חזינן דאסר ליה תלמודא משום דליכא קרובי דעתא אפי' כמו שכר. פסק דין לשתות שכר של עכו"ם בבית עכו"ם משמע מהכא שאסור לשתות שכר בבית עכו"ם. דהא רב פפא ורב אחא דהוו בתראי לא שתו ליה בבית העכו"ם משום חתנות. ומסתמא ליכא חלוק בין שכר של תמרים לשכר של תבואה. ואם הישראל נתאכסן בבית העכו"ם נראה דמותר ואפילו הולך בבית העכו"ם מפני דבר אחר יכול להיות שמותר לשתות מן השכר שיתן לו העכו"ם. או שמא במקום שיהיה לו איבה אם לא ישתה השכר כשנותן לו העכו"ם מותר. [התרומה סימנים קנ"ז—קנ"ח]. שכר של ענבים של עכו"ם אסור לשתותו בבי' העכו"ם דהא רב פפא ורב אחא שתו ליה אלא חוץ מבית העכו"ם ואם נתאכסן בבית העכו"ם מותר אבל דבש ושאר משקין מותר אפי' בבית העכו"ם.
